לפני 3 שנים ילדה בת 16 לאם חולה פגשה את חני וינרוט

היום כעבור שנה לאחר פטירתה , היא החליטה  לכתוב לה מכתב שלא נכתב כשהייתה מלאה בחיים.

 

 

“היי חני רציתי לשתף אותך אחרי שנה שאת לא פה איתי- לצידי,
שהחוסר שלך הולך וגדל , לא נשאר אותו החלל שהיה לפני שנה..
בטח טוב לך שם למעלה ואת המליצת יושר הכי מבורכת שיכלתי לייחל לעצמי.
אז איך הכל התחיל בנינו-
שבועיים לפני שאימי נפטרה זה היה הפעם הראשונה שהסתכלתי לך בעיניים,
נכון את היית אושיית אינסטגרם\ פייסבוק \ מרצה ומה לא עוד..
אך מאחורי הכל היית בן אדם!

חנוי וינרוט ואסתר נחמה קשטן ז”ל

שלוש שבועות לפני הפטירה,את היית הבקשה של אימי ז”ל
באותו זמן את נהנת לך בארה”ב כי אין איש יודע מה יהיה מחר אז נהנים מהרגע!
נחתת יום שלישי בלילה,
רביעי בדיוק בשעה 13:00 נכנסת לחדר שלה בבית חולים מעייני הישועה קומה 6,
חדר 13 או 10 מי כבר זוכר…
כשהגעת היא ישבה על כיסא , התיישבת הכי קרוב אליה והחיבוק ביניכן ריגש אתכן ואת כולנו,
הדמעות שזלגו מעיניי, הילדה בת ה- 16 שמנסה להתמודד עם המצב,
נאחזו בחיוך והתקווה שלך.
שרנו כולנו ביחד “מה הם החיים האלה אם לא אהבה ואיך אפשר לעבור אותם בלי תקווה…”

אז בליבי שאלתי איך?
“מה כל זה שווה בלי הודיה,
כי מי שרוצה איך,
צריך שיהיה לו למה.”
זאת הייתה התשובה!
להודות להקב”ה על הכל, בכל עת.

יצאנו כולם מהחדר נשארתן את ואימי שתי מלאכיות ואז כתבתן את “הצוואה” ביחד,
צוואה עבור האדם הפשוט זה בדרך כלל בנושא כספים – הצוואה האמיתית עבור אמא שלי הייתה –
הכתיבה על כל ילד מה הוא היה בשביל אמא שלי וכוחות חיזוק להמשך הדרך שתיהיה אחרי,
זאת הצוואה האמיתית שרק את יכולת לכתוב איתה.

חנוי וינרוט ואסתר נחמה קשטן ז”ל

נפרדנו באותו היום אני ואת בחיבוק וידעתי שהקשר לא יהיה רגעי ,
החלפנו מספרים ומשם זה לגמרי היסטוריה אך היסטוריה משמעותית בחיי.
בדיוק שבועיים לאחר מכן נשמתה של אימי ז”ל עלתה לשמיים,
היה שבעה שמילא חלל רגעי אך יום אחרי השבעה,
אני ואחי היתומים נשארנו עם התחושה של הלבד.
אין אמא שתחבק או תכיל, תקשיב או תשחק ותחווה איתי עוד חוויות חדשות בחיים.

מהנקודה הזאת דווקא נכנסת לחיי,
מהמקום שאני איבדתי.

השתדלנו להגיע להופעות שלך בעיקר במרכז וכמובן לשוחח איתך אחרי למרות העייפות.
התכתבויות\ שיחות הגענו להיות חברות- למרות שמי סופר את הפרש הגילאים בנינו.
שיא נוסף הגיע ביום הולדת שלי , יום אחרי יום כיפור, 3 וחצי חודשים אחרי הפטירה,
פעם ראשונה לחוות יום הולדת בלי אמא,
הדבר הכי מובן מאליו לכל בן אדם, שלי אין בעולם הזה יותר.
נסעתי להתפלל בכותל לפני אבי היתומים, להודות לו שהייתה לי אמא 16 שנים.
חזרתי הביתה מאוחר, פתאום אני מקבלת טלפון מחברה שלי ב2 בלילה,
דינה תפתחי את הדלת- פתחתי מתוך תמימות של היום הראשון של גיל 17,
והעיניים שלי ראו אותך- חני.
חני עם החיבוק הגדול והמכיל,
יותר מהכל זה היה החיוך שלך,
לגרום לי להרגיש מאושרת שאת פה איתי!
עזבי את הבלונים והעוגיות, האושר היה את,
ישבנו דיברנו אני את ועוד שתי חברות שלי עד 3וחצי בלילה על תחושת האובדן,
נפלט לך- היום הייתי בטיפול, יצאתי עם בעלי, שניה בבית, והגעתי לפה עם נהג שחיכה שעה וחצי,
הערכה שלי כלפייך התעצמה!
ואמרת לי- “דינה אני קונה לך מתנה ליום הולדת,
בעזרת ה’ אני רוצה לפתוח קבוצה לבנות יתומות מאמא ופשוט לעשות דברים כייפים ביחד,
קבוצת הבנה כל אחת והמצב המשותף לשניה,
שיקראו לזה ‘נחמת אסתר’ על שם אימך (אסתר נחמה)
כדי שגם מתי שלא יהיה פה תיהיה קבוצה כזאת לבנות שלי”
מילים לא יסבירו את ההרגשה הפנימית שהייתה בי, זה היה המתנה הכי שווה שקיבלתי!
נפרדנו במלא אהבה וחיוך אין סופי.
ניסינו להתקדם עם הרעיון אך לא כל כך הצלחנו והזנחנו את העניין,

חנוי וינרוט ז”ל

בינתיים את הלכת ונחלשת גופנית והחולשה הגיע איתה,
החוזק הפנימי גבר נהנת וניצלת כל רגע שלא היה זמן.
אחרי שנה וחצי מצבך הדרדר וליבי בכה מכאב של געגוע שיהיה לי אלייך,
הנה שוב חוזר מה שחוויתי כבר..
הרגע אכן הגיע, עלית לשמיים להיות קרובה לאבא שלנו,
ואת מאושרת ושמחה בגן עדן, בחלקה הענקית שקנית לעולם הבא שלך.
עכשיו אחרי שנה שתגובתך חסרה בפרטים הקטנים,
החלטתי לכתוב לך את המכתב שלא נכתב,
שהיית מלאה בחיים”

 

רק מבקשת ממך בקשה אחרונה,

בעוד חודשיים כשאני יעמוד תחת החופה בעז”ה

שיהיו איתי שתי נשמות טהורות,

אימי ז”ל לצידי ואת תיהיי לצידה.

 

מאת: דינה קשטן.

 

אהבת? שתפי

Facebook
Google+
Twitter

DossitGirl instagram

הרשמי לניוזלטר שלנו

לקבלת עדכונים שווים

DossitGirl instagram